החלטה בתיק ת"א 11542-10-11

בפני בקשה למתן סעדים זמניים שתכליתם, הטלת מגבלות ואף שלילת זכותה של המשיבה מס' 2 להמשיך ולנהוג בנכסים הרשומים על שמה ועל שמה בלבד מנהג בעלים.

על פי הבקשה, הסעד הזמני נועד להבטיח ולשמור על המצב הקיים עד להכרעה עד להכרעה בתובענה בנוגע לזכויות המבקש.

הבקשה נתמכה בתצהירו של המבקש, לרבות דו"ח חוקר והוגשה במסגרת תביעה שהגיש המבקש שמהותה מתן פסק דין הצהרתי אשר יקבע כי המשיב מס' 1 הינו בעלים של מחצית הזכויות באותם נכסי מקרקעין שלגביהם מבוקשים הסעדים הזמניים. יאמר כי המדובר בשני נכסי מקרקעין; האחד, מצוי ברח' אסף שמחוני 18 בב"ש הידוע כגוש 38001 חלקה 47 (להלן: " הנכס בב"ש") והאחר, מצוי ברח' בלפור 20/27 והידוע כגוש 1935 חלקה 33, המצוי באשקלון (להלן: " הנכס באשקלון").

עיון בתצהירו של המבקש ובנספחים שצורפו לו מלמד, כי הזכויות בנכסים הללו רשומות, כולן, על שמה של המשיבה מס' 1 וכאמור מטרתו של ההליך העיקרי, היא לנסות ולשכנע את בית משפט, כי אין לקבל את הרישום כפי שהוא אלא יש מקום לקבוע כי גם למשיב מס' 1 זכויות באותם נכסים, חרף הרישום.

ברור כי המבקש אינו פועל בשם אינטרסים של המשיב מס' 1, אלא כוונתו לנסות באמצעות נכסים  אלו, ככל שתוכר זכותו של המשיב מס' 1 בהם, לנסות ולהיפרע באמצעותם כדי חובו של המשיב מס' 1 כלפי המבקש. עוד ראוי להדגיש בהקשר זה, כי למבקש אין טענות כלפי המשיבה מס' 2, זולת אלו המכוונות עצמן לנסות ולהוכיח כי הרישום בפועל של הנכסים על שמה, אינו משקף את המציאות האמיתית כהוויתה.

ברקע הדברים ניצבות טענות המבקש, כי הלווה למשיב מס' 1 סכומי כסף שונים, המצטברים לכדי סך של 450,000 ש"ח, כאשר המשיב מס' 1 על פי התחייבותו, היה אמור לפרוע את מלוא סכומי ההלוואה, זה מכבר ואולם עובר להגשת הבקשה, שולם ע"ח ההלוואה סכום של 60,000 ש"ח בלבד.

המבקש מציין כי בגין יתרת ההלוואה שטרם נפרעה הוגשה על ידו תביעה כספית לבית משפט, במסגרתה הוא ביקש לחייב את המשיב מס' 1 וכן את החברה שבבעלותו להשיב לו את יתרת ההלוואה (ת"א 17511-08-11).

לצד ציון עובדה זו, רואה לנכון המבקש לציין, כי לא ביקש סעד זמני בקשר עם נכסי המשיבה במסגרת התובענה הכספית, שכן זו האחרונה אינה צד לתביעה הכספית. נדמה, שדי בהצהרה זו כדי ללמד על נפסדות בקשתו של המבקש בהליך שבפניי. ממה נפשך, המבקש חפץ במתן סעדים זמניים המכוונים להטיל מגבלות קשות על זכות המשיבה לעשות שימוש מלא בזכויותיה בנכסים האמורים וכידוע הזכות להעביר הנכסים לאחר בין בתמורה ובין שלא בתמורה היא מעיקרי זכות הקניין.

התובענה לפס"ד הצהרתי אינה נתמכת במסמכים, אפילו כאלו העולים כדי "ראשית ראיה" וכל שיש בתובענה הוא מאמר פיו של המבקש לצד דו"ח חקירה המתייחס לנכס בב"ש בלבד.

כידוע, לצורך מתן סעד זמני, על מבקש הסעד להניח דעתו של ביהמ"ש בדבר סיכויו להוכיח את טענותיו בהליך העיקרי, לצד ביסוס הטענה כי מאזן הנוחות מחייב מתן הסעד הזמני.

לטעמי, תצהירו של המבקש, על נספחיו, אינו מניח סיכוי למתן הסעד בתביעה העיקרית ולו ברמה לכאורית, במיוחד כאשר המדובר ברישום בלשכת רישום המקרקעין/בחברה המשכנת שבוודאי מניח לפחות חזקה לכאורה כי זה הרשום כבעלים הוא אכן בעל הזכויות והוא בלבד.

אמנם למבקש טענות כי למרות הגירושין הנטענים בין המשיבים, בינם לבין עצמם, המשיבים ממשיכים להתנהג כבני זוג נשואים. יחד עם זאת, קיומם של יחסי זוגיות אינו מחייב בהכרח קיומו של שיתוף בנכסים, במיוחד בהתחשב בהוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג.

זאת ועוד, עיקר הסעד הזמני, אם לא כולו, מכוון ומופנה כנגד המשיבה מס' 2 וזו, אף לשיטת המבקש, אינה חבה לו מאומה, לא קיבלה ממנו ואפילו לא אגורה ע"ח ההלוואה הנטענת.

 על כן נראה כי סיכויו של המבקש לשכנע את ביהמ"ש, כי להבטחת זכותו לגבות חובו על פי פסק דין שינתן לזכותו כנגד המשיב מס' 1, אם יינתן, צריך כבר עתה וכסעד זמני לשלול מהמשיבה את הזכויות לנהוג בקניינה מנהג בעלים שלם, קלושים, אם קיימים כלל.

הרבה מעבר לדרוש, אציין כי גם הטענות לגבי היות המשיב מס' 1 חב באופן אישי בהחזר ההלוואה, נראות, על פניהן - מסופקות שהלא המבקש אינו אוחז בהסכם הלוואה או במסמך אחר המקבע את חובתו האישית של המשיב 1 להשיב את סכומי ההלוואה, בין כלווה ובין כערב. בהקשר זה, יצויין כי המבקש ראה לנכון לצרף מסמכים המעידים על כי כספי ההלוואה נמשכו לחשבונו. יחד עם זאת באותו הבל פה הוא מודה כי ההמחאות נרשמו לטובת החברה שבבעלות המשיב. ראוי להדגיש, כבר עתה, כי לא צורף מסמך כל שהוא של רשם החברות המעיד על קיומו של קשר בין המשיב מס' 1 לבין החברה שלטובתה נרשמו ההמחאות, שלא לדבר על כך, כי במדינת ישראל מתקיים משטר תאגידי, היוצר הפרדה ברורה בין החברה לבין המחזיקים במניותיה וגם אם המדובר בחברת יחיד, עדיין היה על המבקש להוכיח ולכל הפחות להניח מסד נתונים לאפשרות כי כספי ההלוואה הגיעו, הלכה למעשה, לידיו של המשיב מס' 1. לא זו אף זו, אלא שהמבקש מציין כי סכומי הכסף ששולמו לו ע"ח ההלוואה הם כספים שקיבלה החברה מצדדים שלישיים כאשר החברה הסבה המחאות אלו לטובת המבקש. בכך יש יותר מאשר קצה חוט לאפשרות כי ההלוואה ניתנה לחברה ועל כן החברה היא זו שפעלה ולו באופן חלקי וצר להשיב למבקש את כספי ההלוואה.

הרבה מעבר לנדרש אציין, כי כידוע, סעד זמני מכוון לשמר המצב הקיים.

נכון למועד הגשת הבקשה, הנכסים היו ועודם רשומים ע"ש המשיבה מס' 2 ובאין טענה מבוררת וכל שכן ניצחת, העשויה להכיר בזכויות המשיב מס' 1 בנכסים אלו, אינני רואה כל אפשרות ובוודאי הצדקה לשנות מהמצב הקיים, קרי מהיות המשיבה מס' 2 בעלת מלוא הזכויות בנכסי המקרקעין, זאת בשל אפשרות, מסופקת, אם בכלל קיימת, כי בבוא היום יקבע שאף למשיב מס' 1 זכויות בנכסים הללו ולו בשל היותו נתבע להשיב סכומי כסף, ניתן ואפשר, כבר היום, להטיל מגבלות על זכויות המשיבה מס' 2.

לאור כל האמור לעיל, אינני רואה כי עלה בידי המבקש לבסס ולו במידה הלכאורית, המתבקשת, זכותו לסעד הזמני שנתבקש על ידו.

עתירתו של המבקש לסעד זמני - נדחית.